<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדה ושאר עריות פי"א</h1>
<h2>דף כג.</h2>
גוי ועבד הבא על בת ישראל פנויה או אשת איש, שוגג או מזיד. והמחזיר גרושתו משנשאת וכן כל חייבי לאוין, הואיל ואינה ערוה הולד כשר. גוי ועבד הבא על הממזרת הולד ממזר. ממזר הבא על הגויה הולד גוי. נתגייר כשר כשאר גרים. ואם בא על השפחה הולד עבד. שחררו הולד כשר כשאר משוחררין, ומותרין בבת ישראל. זה הכלל, וולד עבד או שפחה, גוי [או] גויה, הרי הוא כאמו, ואין משגיחין על האב. תקנו חכמים שמותר ממזר לישא שפחה לטהר בניו, שהרי ישחררם ויהיו בני חורין. חציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש, הבן אין לו תקנה, שממזרות ועבדות מעורבין. בן גוי הבא על שפחה שטבלה הולד עבד, ועבד שטבל שבא על הגויה הולד גוי. אבל גוי הבא על שפחה גויה, או עבד גוי שבא על גויה בת חורין הלך אחר הזכר.
<h2>דף לז.</h2>
ספק ממזר אע"פ שמן התורה מותר לבא בקהל, שנאמר, לא יבא ממזר, דווקא ממזר ודאי ולא ספק, מכל מקום חכמים עשו מעלה ביחסין ואסרו כל הספקות לבא בקהל. ועתה אפרש מהו ספק ממזר, הבא מספק ערוה, כגון שבא על אשה ספק מקדשת או ספק מגורשת. וכן שתוקי שמכיר אמו, ולא מכיר אביו ודאי, כגון בן פנויה שלא נבדקה אמו עד שמתה, או שהיתה חרשת או אלמת או שוטה או שאמרה לפלוני הממזר נבעלתי או לפלוני הנתין, אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו, והוי הולד ספק ממזר, כשם שזנתה עם זה שהודה, כך זנתה עם אחר. וכן האסופי והוא בן הנמצא בשוק ואין אנו יודעין מי הוא הוי ספק ממזר. נאסף מן השוק ואביו ואמו באו ואמרו בננו הוא אין נאמנין, הואיל ויצא עליו שם אסופי, ובשני רעבון נאמנין, שמפני הרעב השליכהו, ולפיכך שתקו עד שנאסף. נמצא מהול או הוחתל או הומלח או כחול בעיניו או קמיע בצוארו או נמצא תחת האילן מסובך או נמצא בבית הכנסת הסמוך [לעיר] או בצדי רשות הרבים, בחזקת כשר הוא. אבל נמצא מושלך באמצע הדרך, או רחוק מן העיר תחת אילן או בבית הכנסת, או נמצא תלוי באילן מקום שחיה מגעת לו הוי אסופי. אע"פ שממזר ודאי מותר בממזרת ודאית, ממזר ספק או שתוקי או אסופי אסור לישא בת ישראל וממזרת, ואפילו ספק ממזרת, שמא אחד אינו ממזר והאחד ממזר. וכן שתוקים ואסופים וספק ממזרים אם נשאו זה לזה יוציאו בגט והולד ספק כאבותיו. ואין לספקות תקנה רק לישא מן (הגוים) [הגרים] והולד הולך אחר הפגום. כגון שתוקי או אסופי שנשא גיורת או משוחררת, או גר או משוחרר שנשא שתוקית או אסופית הולד שתוקי או אסופי.
<h2>דף לז:</h2>
אסופי שנמצא בעיר שיש בה גוים, בין שהיה רוב גוים או רוב ישראל, הוי ספק גוי לעניין יחסין, קדש אשה צריכה גט. מי שהרגו אינו נהרג עליו. הטבילוהו בית דין לשם גירות, או טבל משהגדיל הוי כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל. היה רוב העיר גוים מותר להאכילו נבילות, רובן ישראל מחזירין לו אבידתו כישראל, מחצה על מחצה מותר להחיותו (היה) כישראל ומפקחין עליו הגל בשבת, והרי הוא לעניין נזקין ככל ספק ממון, המוציא מחבירו עליו הראייה. ונראה למיימוני [פט"ו מהלכ' איסו"ב הכ"ז], שבכל מדינה שיש בה שפחה או גויה הראויה לילד, הואיל והאסופי הנמצא שם ספק גוי ספק עבד, ו[כ]שישא הגיורת הרי זו ספק אשת איש והבא עליה פטור, שאין הורגין מספק. וכן נראה לו, שהשתוקי שנשא אשה שאיפשר שהיא ערוה לו, כמו כל אשה שהיה אביה או אחיה קיים כשנתעברה אמו וכל אשה שנתגרשה או נתארמלה, שמא אשת אביו או אחי אביו היא, הרי היא ספק אשת איש, שאין קדושין תופסין בעריות. ולא נאסר השתוקי על כל אשה שאיפשר שתהיה עליו ערוה, שאין אוסרין עריות עד שיודע בודאי שזו ערוה עליו, דאל"כ כל יתומים שבעולם שלא הכירו אבותיהם היו אסורין להנשא בכל מקום, שמא יפגעו בערוה (שמא).
<h2>דף מד.</h2>
ועתה אפרש איזהו ממזר. הבא על אחת מהעריות, אפילו חייבי כרת, באונס או ברצון, בשוגג או במזיד הוולד ממזר. אבל הבא על הנדה הולד פגום ואינו ממזר.
<h2>דף מה:</h2>
גוי ועבד הבא על בת ישראל פנויה או אשת איש, שוגג או מזיד. והמחזיר גרושתו משנשאת וכן כל חייבי לאוין, הואיל ואינה ערוה הולד כשר. גוי ועבד הבא על הממזרת הולד ממזר. ממזר הבא על הגויה הולד גוי. נתגייר כשר כשאר גרים. ואם בא על השפחה הולד עבד. שחררו הולד כשר כשאר משוחררין, ומותרין בבת ישראל. זה הכלל, וולד עבד או שפחה, גוי [או] גויה, הרי הוא כאמו, ואין משגיחין על האב. תקנו חכמים שמותר ממזר לישא שפחה לטהר בניו, שהרי ישחררם ויהיו בני חורין. חציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש, הבן אין לו תקנה, שממזרות ועבדות מעורבין. בן גוי הבא על שפחה שטבלה הולד עבד, ועבד שטבל שבא על הגויה הולד גוי. אבל גוי הבא על שפחה גויה, או עבד גוי שבא על גויה בת חורין הלך אחר הזכר.
<h2>דף מז.</h2>
פנויה שנתעברה מזנות, ואמרה, בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, אע"פ שרוב העיר שזנתה בה פסולין לה נאמנת, והבן כשר. אמרה, בן פלוני הוא, אם אותו פלוני כשר, [הבן כשר], ואין נאמנת להיות זה בן של פלוני. ונראה למיימוני, שחוששין לדבריה ואותו הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק, ואם אותו פלוני ממזר אינה נאמנת להיות הבן ממזר על פיה, אך יהיה ספק ממזר. אבל האב שהוחזק שזה בנו ואמר, בני זה ממזר הוא, נאמן, ואם יש לבן בנים אינו נאמן, שלא האמינה תורה אותו רק על בנו, שנאמר [דברים כ"א] כי הבכור בן השנואה יכיר, יכירנו לאחרים, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור, כך נאמן לומר זה בני ממזר או בן גרושה או בן חלוצה. וכן פוסק ר"י בשאל'. אבל ה"ג פסקו שאינו נאמן לפסול בניו רק במקום הכרת בכורה, כגון תינוק בין הבנים שהוא בכור. וכן אם היתה אשתו מעוברת, נאמן לומר, עובר זה אינו בני וממזר הוא, ויהיה ממזר ודאי. והאומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת ישראל ואסור בממזרת עד שיודע שהוא ממזר ובנו כמהו. ואם יש לו בני בנים אינו נאמן לפסול בני בניו ולא יפסול רק עצמו.
<h2>דף מט.</h2>
ועתה אפרש איזהו ממזר. הבא על אחת מהעריות, אפילו חייבי כרת, באונס או ברצון, בשוגג או במזיד הוולד ממזר. אבל הבא על הנדה הולד פגום ואינו ממזר.
<h2>דף סט:</h2>
ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה הולד בחזקת ממזר ואסור בבת ישראל ואסור בממזרת. ואם אמרה, מארוסי נתעברתי, נאמנת והולד כשר. ואם הכחישה הארוס ואמר, מעולם לא באתי עליה, הולד ממזר, שאפילו היה בחזקת בנו, ואמר בני זה ממזר נאמן. והאשה אינה בחזקת זונה, אלא נאמנת לומר, לארוסי נבעלתי, ואינה זונה. ואם נשאת לכהן לא תצא וולדה ממנו כשר. ואם העם מרננים אחריה וגנוה עם ארוסה ועם אנשים הרבה, אע"פ שבא עליה ארוסה בבית (חמיה) [חמיו] הוי ספק ממזר, שמא הפקירה עצמה לאחרים, ואם נבדקה ואמרה, עובר זה מארוסי הוא, הבן כשר.
<h2>דף ע.</h2>
פצוע דכא והוא שנפצעו בציו וכרות שפכה, והוא שנכרת או נידך גידו באחד משלשה איברים שאיפשר שיולד הזכר, בגיד או בבצים או בחוטי בצים שבהן תתבשל השכבת זרע, או שנכרתה העטרה או למעלה מהעטרה. אם נשאו אלה בת ישראל ובעלו לוקין, שנאמר [דברים כ"ג] לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יי. ואסורין בממזרת ודאית, שהרי אסורה מן התורה. ומותרין בגיורת ומשחררת ונתינה וכל הספיקות. ואפילו היו כהנים, שאינן בקדושתן.
<h2>דף עה:</h2>
מי שנכרת בראש העטרה ונשאר ממנו אפילו כחוט השערה מוקף לכל הגיד או שנכרת הגיד למעלה מעטרה כקולמוס או כמרזב או שניקב (למעלה) [למטה] מעטרה כשר. נקבה העטרה עצמה, אם כשיראה קרי תצא שכבת זרע מן הנקב פסול. נסתם הנקב חזר להכשירו. ופי' ה"ר אליעזר ממיץ, שפי' פסול הוא הולד הנולד מאשתו, שהרי הוא ממזר כיון שבעל אשה זו אינו מוליד, אבל הבעל עצמו כשר לבא בקהל, דהוי כמו עקור ולא ככרות שפכה, דאם היה ככרות שפכה לא היה לעולם חוזר להכשירו, כדאיתא בספרי [כי תצא פי' רמ"ז] כמו שאפרש, ואמרינן בזה נסתם כשר אם כן לא הוי כי אם עקור. ניקב (למעלה) [למטה] מעטרה שכנגדו בתוך העטרה פסול, שכל העטרה מעכבת. נסתם שביל של שכבת [זרע] וחזר לראות שכבת זרע משביל שמשתין בו פסול. נכרתו הבצים או חוטי הבצים או שנפצעה או נידוכה או חסרה או ניקבה אחד מהן פסול. ניקב החוט מחוטי הבצים לשביל של מימי רגלים והרי מטיל מים משני מקומות, משביל מים ומשביל של שכבת זרע כשר. כל פסולין אלו, שלא היו בידי שמים, כגון שכרתו אדם או כלב הוא הכהו קוץ. אבל אם נולד כך, או נולד בלא בצים או חלה מחמת גופו ובטלו אברים אלו או נולד בה שחין והמסה אותו או כרתו כשר לבא בקהל, שכל אלו בידי שמים. כתב רבינו ברוך, שסומכין העולם להכשיר בני אדם הנתיקין שכורתין מהן ביצה אחת על מה שנשנה בכרם ביבנה שכל מי שאין לו אלא ביצה אחת הוי כסריס חמה וכשר. אבל מפרש בה"ג, שזה דווקא באדם שנולד כך אבל כרתו ממנו ביצה אחת פסול, ופי' בכרם על שם שהיו שורות של תלמידי חכמים רבים לכך נקרא כרם. בירושלמי [פ"ח ה"ב] ובסיפרי פצוע דכא יש לו רפואה, וחוזר להכשירו אבל כרות שפכה אינו חוזר.
<h2>דף עו.</h2>
פצוע דכא והוא שנפצעו בציו וכרות שפכה, והוא שנכרת או נידך גידו באחד משלשה איברים שאיפשר שיולד הזכר, בגיד או בבצים או בחוטי בצים שבהן תתבשל השכבת זרע, או שנכרתה העטרה או למעלה מהעטרה. אם נשאו אלה בת ישראל ובעלו לוקין, שנאמר [דברים כ"ג] לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יי. ואסורין בממזרת ודאית, שהרי אסורה מן התורה. ומותרין בגיורת ומשחררת ונתינה וכל הספיקות. ואפילו היו כהנים, שאינן בקדושתן.
<h2>דף עח:</h2>
ישראל שנשא ממזרת או ישראלית שנשאת לממזר, כיון שבעלו אחר הקדושין לוקין משום לא יבא ממזר בקהל יי [דברים כ"ג]. אסרו הכתוב זכר ונקבה ולעולם, שנאמר [שם] גם דור עשירי, כלומר לעולם. בעלו בלא קדושין או קדשו בלא בעילה אין לוקין משום ממזרות. ואין בכל חייבי לאוין שלוקין בבעילה בלא קדושין, רק כהן גדול באלמנה.
<h2>דף פ:</h2>
אשת איש מעוברת שאמרה, עובר זה אינו מבעלי, אין נאמנת לפסלו, [ו]הרי הבן בחזקת כשרות, שלא האמינה תורה רק האב. אמר האב, אינו בני, או שהיה בעלה במדינת הים, הוי בחזקת ממזר. ואם אמרה מגוי ועבד נתעברתי הולד כשר, שאין הבעל יכול להכחישה בדבר זה, ואין העובר משתהא במעי אמו יותר מי"ב חדשים.
<h2>דף פט:</h2>
ממזר מדברי סופרים, כגון אשה ששמעה שמת בעלה ונשאת ובעלה קיים, ובא עליה הראשון [ו]היא תחת השני, הבן ממזר מדברי סופרים וממזר כזה מותר לישא ממזרת כזה מדרבנן.
